יש את הרגע הזה בטירונות שאת יוצאת לשעת ט״ש ופתאום נופלת לך ההבנה מה עשית כל היום ואת רק רוצה להתקשר לאמא ולשאול אותה למה רשמת אותי לחוג הזה, ואיך לעזאזל מעבירים ככה שנתיים? אז ככה זה הרגיש לי בתחילת הדרך עם ה8 הנקות ביום מומלצות שאצלי עמדו במינימום על 24, התעפצות על הכורסת הנקה, החלפות קקי בשלל תצורות, כתפיים שבקבוע מלאות בפליטות וכבר ויתרתי על הטטרה, דימומי כיף של אחרי לידה ועוד דברים נחמדים בסגנון.
אז אם את אמא טרייה חמה מהמיון יולדות שקוראת את זה, זה עובר אני נשבעת. וברגע שמגיע החיוך הראשון זה רק הולך ומשתפר מרגע לרגע ובאיזשהו שלב כבר לא צריך טטרות ולא סופרים חיתולים.
אבל, אני לנצח אהיה החיילת שלה. בשאיפה לחיילת מצטיינת.